1. המבקשים, יצחק זוזיאשווילי ורפי נחמני (להלן גם: "המבקשים"), המרצים מאסר עולם בכלא איילון, נאשמים יחדיו ברציחתו של השופט ד"ר עדי אזר ז"ל ובקשירת קשר לביצוע רצח זה. המבקש 2, רפי נחמני, מואשם בנוסף בעבירה של בריחה ממשמורת חוקית, ואילו המבקש 1, יצחק זוזיאשווילי, מואשם בסיוע לבריחה זו. כתב האישום מייחס למבקש 2, רפי נחמני, עוד מספר עבירות של החזקה ונשיאה של נשק בלא רשות על-פי דין, זיוף בכוונה לקבל דבר, שימוש במסמך מזוייף, התחזות כאדם אחר ושיבוש מהלכי משפט. משפטם של המבקשים מתנהל בפני הרכב פשעים חמורים בבית-משפט זה (פ"ח 816/05), ועל-פי הידוע פרשת התביעה הסתיימה.
הבקשה דנא היא בקשה לעיון בחומר חקירה ולהעתיקו לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ").
הבקשה לעיון בחומר החקירה
2. המבקשים עותרים באמצעות סניגוריהם בבקשה, אותה הכתירו כדחופה, להעתקה ולעיון בכל החומר שנאסף על-ידי הרשות החוקרת בפרשה נשוא כתב האישום, לרבות בהאזנות סתר שבוצעו לטלפון שהיה בשימוש המבקש 1 בכלא "רימונים", ואשר הוגדר על-ידי המשיבה כחומר שאינו "חומר חקירה" בהיותו בלתי רלוונטי. בנוסף מבקשים הם את הרשימה המלאה של החומר שנאסף על-ידי המשטרה במהלך חקירת רצח השופט עדי אזר ז"ל. כמו-כן דורשים המבקשים להסיר את המגבלות שהטילה המשיבה על העתקת חלק מחומר החקירה, אשר נמסר לעיונם. המבקשים טוענים, כי אם לא יקבלו את החומר המבוקש, עלולה הגנתם להיפגע.
אשר להקלטות הסתר בכלא "רימונים", בא-כוחו של המבקש 1 טוען, כי בין השאר הוקלטו שיחותיו של מרשו עם עורכי-דינו. עורכי-דין אלו נחקרו במשטרה, ושניים מהם אף העידו כעדי תביעה, ומכאן החשיבות שבעיון בשיחות אלו. הסניגור מוסיף, כי הוא מוכן שבית-משפט זה יאזין לקלטות ויכריע בשאלת הרלוונטיות. לדברי הסניגור, במהלך פרשת התביעה הוא למד גם על קיומן של שתי הקלטות שיחות בין מרשו ובין עו"ד מור גרטי, בהן הוא מבקש לעיין.
3. בפתח טיעונן טוענות באות-כוח המשיבה לשיהוי במועד הגשת הבקשה דנן, סמוך לסיום פרשת התביעה. לגופו של עניין הן טוענות, כי כל החומר שנאסף בפרשה על-ידי רשות החקירה והנו בגדר "חומר חקירה", הועבר לידי סניגוריהם של המבקשים. הפרקליטות הציגה בפניי מכתב נושא תאריך 5.4.05 (סומן מ/1), אותו שלחו אל עוה"ד הנוכחיים של המבקשים ואשר פורט בו כל החומר אשר נאסף ולא הועבר לעיונם מהטעם שאינו "חומר חקירה". באות-כוח המשיבה הדגישו, כי העבירו לעיונם של המבקשים גם חומר שהרלוונטיות שלו להגנתם שולית ורחוקה. לדבריהן, רק חומר שאין לו כל נגיעה לנשוא האישום, ואשר יש בו כדי לפגוע בפרטיותם של השופט המנוח ומשפחתו ובפרטיותם של צדדים שלישיים, לא סווג כ"חומר חקירה" ולא הועבר לעיון ההגנה. באות-כוחה של המשיבה הוסיפו, כי העתקתו של חלק מחומר החקירה שהועבר לעיונם של הסניגורים והמבקשים, הוגבל מהטעם של שמירה על פרטיות השופט המנוח, משפחתו וצדדים נוספים.
אשר להאזנות הסתר, לשיטת באות-כוח המשיבה, על המבקש 1 להצביע על זיקה למושא האישום שיש בה להצדיק את קבלת העתק ההקלטות. הפרקליטות מוסיפות, כי כל עוד המאשימה לא מעיינת בשיחות המוקלטות ובודקת את מידת הרלוונטיות שלהן, במקרה זה בשל חיסיון עו"ד לקוח שחל על השיחות שהוקלטו, הרי שאין המדובר ב"חומר חקירה" לגביו יש למבקשים זכות עיון. לדידן, מלאכת המיון וסינון החומר שנאסף מוטל על כתפי התביעה. לדברי באות-כוח המשיבה, שיחותיו של המבקש 1 עם עורכי דינו הוקלטו מהטעם שלא הייתה אפשרות לסנן את השיחות מלכתחילה. מוסיפות הן, כי ברשות המשטרה 63 שיחות, אשר לא כולן רלוונטיות. שיחות אלו לא הוצגו לבית-המשפט, בשל הצורך להעבירן לקלטת ולתמללן.
4. כעולה מהדיון שנערך בפניי ומהחומר שהועבר לעיוני על-ידי המשיבה, הבקשה מתייחסת לפריטי המידע הבאים:
א. רשימת החומר שנאסף או שנרשם מהלך חקירת רצח השופט עדי אזר ז"ל.
ב. שניים עשר קלסרים (מסומנים במספרים עוקבים 1-12), בהם מצוי חומר אשר סווג על-ידי המשיבה כלא רלוונטי ולכן אינו "חומר חקירה".
ג. ארבעה קלסרים (מסומנים באותיות הלטיניות A-D), המכילים "חומר חקירה" שהועבר לעיונם של המבקשים, ואשר העתקתו הוגבלה. קלסרים A-B מכילים הודעות ומסמכים, אשר חלק מתוכנם הושחר. המסמכים המלאים, ללא השמטת הפרטים שהושחרו, הוצגו בקלסר נוסף (קלסר צהוב).
ד. קלסר ובו תמלול שתי שיחות של המבקש 1 עם עורך דינו מור גרטי (מתאריכים 12.9.04 ו-10.10.04), אשר הוקלטו בחדר המפגשים בכלא "אוהלי קידר" (התמלילים נשמרו בשתי מעטפות חתומות, אשר נפתחו על-ידי לצורך עיון בחומר). כמו-כן בקלסר מצויה חוברת "יומן היחידה", ובה תיעוד מפגשיו של המבקש 1 עם עורכי דינו בכלא, לרבות רישום בכתב יד של שיחה בינו ובין עו"ד מור גרטי מתאריך 12.9.04).
ה. 63 שיחות בין המבקש ובין עורכי דינו, אשר הוקלטו בהאזנה לטלפון בכלא "רימונים". שיחות אלו לא תומללו ולא הועברו לעיוני.
דיון
5. טרם אדרש לגוף הבקשה, אתייחס למועד הגשתה. כתב האישום נגד המבקשים הוגש ביום 16.12.04 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב. על-פי החלטת נשיא בית-המשפט העליון, השופט א' ברק, מיום 9.2.05 הועבר הדיון בתיק לבית-משפט המחוזי בירושלים. בקשה זו לעיון בחומר החקירה הוגשה ביום 15.9.05, לאחר שבקשה קודמת שהוגשה על-ידי סניגוריהם הקודמים של המבקשים, ונדונה בפניי השופט מ' גל, נמחקה. כלל הוא, כי בהיעדר נסיבות מיוחדות, יש להגיש בקשה לעיון בחומר חקירה בסמוך להגשת כתב האישום ועם מתן האפשרות לעיין בחומר החקירה. עם זאת, במקרה בו במהלך המשפט מתברר לסניגורים שלא כל חומר החקירה הועבר אליהם, ניתן יהיה לסטות מכלל זה, על-מנת להבטיח את זכויות הנאשם ואת ניהולו ההוגן של ההליך (השוו בש"פ 3484/04 חזן נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2) 589).
באי-כוחם של המבקשים טוענים, כי בקשה זו מוגשת לאחר שבמהלך פרשת התביעה התברר להם, כי לא כל חומר החקירה הועבר אליהם. דא עקא, עיון בחומר שהועבר אליי על-ידי המשיבה יחד עם מכתב ההבהרות מיום 5.4.05 (מ/1), מלמד כי המשיבה אכן יידעה את סניגוריהם ה"חדשים" של המבקשים בדבר החומר שלא הועבר בהיותו "לא רלוונטי", ואף העבירה רשימה מפורטת של החומר אשר הוצא מתיק החקירה מאחר ובמהותו אינו "חומר חקירה". יתר על כן, הבקשה אשר הוגשה היא כללית ביותר ומעט סתמית, במיוחד בהתחשב בשלב בו מצוי ההליך ובמידע שהועבר למבקשים על-ידי המשיבה, באשר אינה מפרטת את החומר המבוקש ואת הקשר בינו ובין מושא האישום. מן הראוי היה, כי המבקשים היו מצביעים על חומר קונקרטי שעשוי להועיל להגנתם (השוו בש"פ 10160/04 גולד נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(4) 2260). במצב דברים זה, אני סבורה כי לא הייתה הצדקה להשתהות בהגשת הבקשה דנן. עם זאת, לפנים משורת הדין, אבחן את הבקשה לגופה.
המסגרת הנורמטיבית
6. סעיף 74(א) לחסד"פ קובע לאמור:
"הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו".